<h1>ראבי"ה סימן אלף מ"ג</h1>
<h2>דף עד.</h2>
שאלני חתני ר' יואל הלוי בשילהי בן סורר ומורה לפרש לו שמועה זו. מ"ט דר' יונתן ב"ר שאול דכתיב כי ינצו אנשים וא"ר אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר, שהיה רודף אחר חבירו להרגו, דכתיב אם אסון יהיה בחבירו שהרגו, אע"פ שהפיל וולד האשה ברדיפה פטור, שהרי קודם שהכה את האשה נתחייב במיתה על ידי הרדיפה שניתן להציל את הנרדף בנפשו של רודף. ואם לא יהיה אסון, שלא הרג חבירו, נענש על הוולד. אי אמרת בשלמא יכול להציל באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו, משום הכי נענש דמי וולד דלאו בר מיתה הוא על הרדיפה, אלא אי אמרת דאפילו יכול להצילו באחד מאיבריו נמי ניתן להורגו אמאי נענש על הוולד בר מיתה הוא. ומשני דילמא שאני הכא דמיתה לזה על הרדיפה ותשלומין לזה על הוולד, ואמרינן בפ"ק דסנהדרין (ט' ע"ב) מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בתשלומין. ובעל התלמוד מסיים לא שנא הכא [ולא שנא הכא] גבי רודף בין מיתה ותשלומין לאחד בין מיתה ותשלומין לשנים, דבתרויהו פטור מן התשלומין. ולא שנא יכול להציל באחד מאבריו ולא שנא אין יכול ניתן להצילו בנפשו. ואתרויהו קאי ואתרווייהו משתמע מדרבא. דאמר רבא רודף שהיה רודף אחר חבירו ושבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור מאי טעמא מתחייב בנפשו הוא משעת רדיפה. מדלא פליג רבא בין יכול להציל באחד מאבריו לאין יכול, ש"מ כי הדדי נינהו. ומדקאמר בין של נרדף בין של כל אדם פטור [ש"מ] דלא שנא מיתה ותשלומין לאחד ולא שנא לשנים פטור. וכי ינצו אנשים לאו במצות שבמיתה מיירי. וקרא ואם אסון יהיה ולא יהיה אסון מוקי להו רבא בפרק שור שנגח קמא (ב"ק מ"ב ע"א) באשה, דאם אסון באשה לא יענש אין אסון באשה יענש. ובין רודף ובין הכה את האשה כיון דמחייבי בנפשייהו קודם לחיוב תשלומין פטורי. והא דאמר רבא בפ"ק דסנהדרין (י' ע"א) מיתה לזה ותשלומין לזה חייב, בשלא קדמה מיתה לתשלומין, (וכן) [אבל] כל היכא דקדמה מיתה כי הכא ברודף פטור מתשלומין. דאי לא תימא הכי קשיא דרבא אדרבא, בפ"ק דסנהדרין אמר רבא מיתה לזה ותשלומין לזה חייב והכא אמר פטור. אלא ש"מ הא דקדמה מיתה לתשלומין הא דלא קדמה.
